פטריות ודירות דיסקרטיות

הלילה ירד על המגרש במהירות, כאילו כיסה את האוזניים בשמיכה חמה וגדולה

האוויר נעשה צמיג, חם. כמעט שתיתי אותו, הרגשתי את הדירות הנפרדות, איך הוא מתנקז לריאות, מחמם אותו, ובכל זאת מטריד אותו, כאילו הוא קורא איפשהו מעבר לשדה.
הלילה השמיע רעש. הרוח חלפה על פני השדה והתמוססה בעצים הנמוכים של חורשת ליבנה. בין הגזעים הבזיקו מדי פעם אורות צהבהבים של גחליליות.
יצאתי החוצה רק לרגע, אבל רוח הלילה לא נתנה לי ללכת. הוא היה מרתק, גרם לי להתכווץ מהקרירות הבלתי צפויה, או להיפך, להרגיש את החום העולה מהאדמה עצמה.
הסתכלתי סביב כדי לוודא שאף אחד לא צופה בי מהכפר, ועשיתי כמה צעדים לשדה. לפני השינה רציתי ללכת למקום נפרד, אבל עכשיו בית העץ ליד הבית עצמו נראה חשוך ולא מסביר פנים. במקום זאת החלטתי ללכת לאוזניים המתנדנדות והכהות ולהתכופף כך, בקצה הדרך.
גחליליות עפו לפעמים גם בין האוזניים. הם כמעט לא זרקו אור ומיד כבו, כאילו טבעו באוויר הלילה. ניצוצות קטנים ומרשרשים בעדינות המתנדפים מעל השדה.
הרמתי את המכפלת והתכופפתי. העצים נעלמו – עכשיו מולי היו רק גבעולים גבוהים ואוזניים עבות. מאחורי הגב חשכו הבתים שכבר נרדמו. כיסיתי את עיניי לרגע, שואבת את אוויר הלילה המתוק באפי.
ריח של חציר ואדמה, חורשה רחוקה וזבל-הכל סובב את ראשי. שאפתי את החזה המלא שלי, הרגשתי שאני מאבד את שיווי המשקל שלי, כאילו הגוף שלי היה קל כמו אלה של גחליליות משתוללות. בקושי יכולתי להרגיש את הלחות החמה נשפכת על האדמה – רק הקלילות שנכנסה לבטן הזכירה לי מדוע צנחתי.
בין האוזניים, ממש לידי, נדלק גב צהוב של גחלילית. אפילו לא הבנתי מיד שכבר פתחתי דירות דיסקרטיות ואני רואה אותו באמת. בלי לחשוב, הושטתי את ידי קדימה, ובכל זאת איבדתי את שיווי המשקל, התיזתי שתן בשולי והכתמתי את ידי באדמה. רציתי לקום, אבל ממש מול עיניי, פתאום היה לי משהו כחלחל, כמו חתיכת צלחת קרמיקה מלאה באור מבפנים. שכחתי את השמלה המוכתמת, את העובדה שאני על ארבע בקצה השדה בחושך כמעט מוחלט.
האדמה מתחת לרגליה הייתה רטובה וחמה, כאילו חיה. הושטתי יד אל השבר, והבחנתי תחילה באחד אחר, קצת יותר רחוק, ואז הבנתי שאני מסתכל על הראש החשוף של פטרייה קטנה.

דירות דיסקרטיות בבסיס אחד הגבעולים, מוסתרות מעיני זרים על ידי דשא ואדמה

אם הייתי הולך קצת יותר רחוק, הייתי יושב ממש מעליו ולא שם לב לשום דבר.
נגעתי בכובע זוהר כחלחל, מעוגל, כמו אצבע אנושית. הפטרייה הייתה קופצנית וחמה למגע, וממש רציתי לטעום אותה. בהתחלה חשבתי לקטוף אותו, אבל במקום זאת התחלתי לשחרר אותו בעדינות מהאדמה, וחשפתי תא מטען ארוך ועמוק מתחת לאדמה. הוא היה דק, מכוסה בדפוס קטן, כמו צעצוע עצם. העברתי את אצבעותיי על העור המחוספס, ואז ירדתי למטה לקרקע וליקקתי את הכובע הזוהר, וחשבתי איך הייתי מסביר את עמדתי לעובר אורח אקראי. אני, ילדה בוגרת, כמעט שכבתי על האדמה בשמלה רטובה וליקקתי פטרייה מסתורית, בוודאי רעילה. אבל לא היו עוברים ושבים-רק הלילה והגחליליות צפו בי.
הפטרייה הייתה מלוחה בטעמה, נחמדה אך קשה להפליא, כאילו ליקקתי מנעול דלת קטן, מתכתי, חם וכמעט חי. בכל זאת החלטתי לנשוך אותו, לחצתי מעט על העור הכחלחל בשיניים, ופתאום הפטרייה התכווצה, וגזע שלה התהדק בידי, משכה אותו למטה. נרתעתי, והפטרייה נעלמה מיד והשאירה מינק כהה קטן באדמה.
הרגשתי דירות דיסקרטיות מדהימות-כאילו נלקחו ממני הפטרייה הטעימה והנחשקת ביותר בעולם. בלי לחשוב על השמלה, זחלתי קדימה, אל הראש הבא שזוהר ליד האדמה, אבל גם היא נעלמה מהעין ברגע שניסיתי לאחוז ביד שלי בתא המטען החשוף.
בין האוזניים ראיתי ראשים נוספים-הם כאילו הובילו אותי לחורשה רחוקה. זחלתי, לפעמים כרעתי על ברכיי כדי לראות כמה רחוק עוד לפני רכס העצים. ביליתי את כל היום על הרגליים, ולעולם לא הייתי חושב שיהיה לי כוח לזחול בשדה בלילה, אבל זה היה כאילו איזה כוח לא ידוע התעורר בי לחיים, חומר סיכה זינק לירך הפנימית, והרגשתי את המיץ הטעים והמלוח של הפטרייה בפה.
החורשה נראתה קטנה רק מרחוק. קרוב, מהאדמה עצמה, עליה זחלתי, עצי ליבנה התרוממו למעלה, ושזרו שם, ויצרו כיפה חצי שקופה, שבה הכוכבים התלקחו פה ושם. ניצוצות של גחליליות ואורות כחולים של פטריות, שהיו כאן בשפע, חתכו את החשכה למחצה. הם צמחו יחד ובנפרד, עבים ודקים, גדולים, כמעט עם כף היד שלי, ראשים, וכובעים קטנים, כמו שיער כחול, מתמזגים עם גזעים דקים לא פחות. כבר לא שמתי לב לכל האורות האלה-ראיתי שאני זוחל בשביל אחד שהונח בשבילי, ולא יכולתי לחכות לדעת לאן זה ייקח אותי.
כל גופי היה חם וכבד, תפסתי את האוויר בפה, בלעתי אותו והרגשתי אותו ממלא אותי, מנפח את בטני ומושך אותי למטה. רציתי לכתוב שוב, אבל פחדתי שאם אפסיק, הפטריות ייעלמו ולעולם לא אדע לאן הן יכולות להוביל אותי.
היה חם בחורשה, או אולי זחלתי כל כך מהר, אבל הזיעה זרמה על כתפי, על החזה. השמלה נעשתה כבדה מנשוא, אבל זחלתי רחוק יותר, מרגישה שהאדמה הולכת ומתרופפת ושורשי ליבנה נדירים יותר ויותר. היו כל כך הרבה פטריות בסביבה שיכולתי לזחול אליהן לכל כיוון – אבל הרגשתי שיש קסם אמיתי שמחכה לי אי שם עמוק בתוך החורשה.
עדיין לא קמתי מהארבע, השמלה דביקה לגב ולירכיים, והידיים שלי כבר היו בבוץ עד המרפק. פעם אחת דחפתי את האף שלי לתוך חור האדמה, ובמשך כמה שניות פשוט שאפתי את הריח של פטרייה שנעלמה. ואז זחלתי מהר יותר, מפחד להחמיץ את הראש הכחלחל הבא.
קרחת יער הופיעה מלפנים ועצרתי לנשום. הפטריות מסביב כפפו את הכובעים המלבניים לאדמה, הגזעים העדינים שלהם נמתחו, כאילו הניחו לי את עורם המחוספס. הייתי רטובה לגמרי, ולא רק מחום ועייפות-רציתי להרגיש שוב את הטעם המלוח של ראש הפטריות בפה.
מתחתי הרגשתי אדמה רופפת מכוסה בדשא רטוב מטל. הדשא בחורשה היה יוצא דופן-הוא נמתח גבוה כלפי מעלה, הגיע לשבת עד החזה שלי, והיה דק מאוד, כמעט שקוף, וכאילו, כמו פטריות, פולט אור עמום.
משהו דחף בין רגלי וצעקתי, רציתי לקפוץ, אבל ראש פטריות כחלחל החליק מתחת לרצפת השמלה והתנדנד בצורה מרגיעה מצד לצד. קפאתי וצפיתי בה. על העור המבריק של ראש הפטרייה זכוכית טיפה שקופה גדולה. הושטתי יד קדימה, פחדתי להפחיד אותה, ועדיין לא יכולתי להתאפק. רציתי לגרגר אותה בשלמותה, ללקק כל בליטה מבריקה.
הפטרייה לא התרחקה ונתנה לי ללחוץ על הראש עם השפתיים. התחלתי לנשק אותה, נגעתי בעדינות בגזע הפטרייה ביד אחת וליטפתי את עצמי ביד השנייה. באותו זמן חציתי את הרגליים, ואז פחדתי שאחרת לא אתאפק ואשתין ממש מול הפטרייה.
הבטן הייתה מלאה בנעימות, הרגשתי אותה בכל תנועה שעשיתי. בכוונה התנדנדתי מעט קדימה, בולעת את ראש הפטרייה עמוק יותר, ומרתיעה את כל גופי מאיך שהבטן התנדנדה. הדירות הבדידות שלי משכו במהירות את הדגדגן שלי.
כשהפטרייה חדרה לגרוני, נאלצתי לסחוט את הרגליים חזק יותר. עדיין ליטפתי את תא המטען שלו, וביד חופשית, רטובה משומן וזיעה, ניסיתי לאחוז בעץ סמוך. הרגשתי משהו חם, צבטתי את אצבעותיי, והתברר שבידי השנייה אני אוחז בחבית פטריות עבה. הפטרייה השנייה הזו התנשאה מעל הראשונה והייתה עבה בהרבה, עם ראש ארוך, דמוי חציל קטן. על העור הכחלחל, כמעט סגול של הזכוכית, טיפה גדולה וחיוורת, ואני שחררתי מהר מהפה את הפטרייה הראשונה, הושטתי יד אל השנייה. רציתי לבלוע את הטיפה הזאת, ולהרגיש אותה עמוק בבטן. הבנתי שיש עוד קצת, ושום רגליים קפוצות לא יעזרו לי, אבל הטיפה נראתה טעימה מדי. תפסתי את שפתיה ונתתי לה להתגלגל על לשונה.