מחשבות ודירות דיסקרטיות

היא התבוננה בפניו המסורות, כיצד הוא מנסה לרצות, ומשהו חם ומסוכן סחט את דירותיה הנפרדות

לאחר הציור, היא תיתן לו משהו שהוא אפילו לא חלם עליו. רמה חדשה של אינטימיות. כללים חדשים. הוא עדיין לא יודע עד כמה הכניעה יכולה להיות עמוקה. אבל הוא יגלה. כן.…
גל של הנאה כיסה אותה וגרם לה להתכופף בקשת. לשה לא הפסיק לעבוד עם הלשון, סחט ממנה את התכווצויות ההנאה האחרונות. כשגופה צלע, הוא הרים את ראשו, סנטרו נצץ במיצים שלה.
“פתח את הפה,” פקדה אלינה, וכשהוא ציית, היא ירקה לפיו, ערבבה את הרוק שלה עם שלו. – שלי. הכל שלי. – אחרי שהיא התבוננה איך לשה בלעה הכל ונישקה את הנשיקה שלו הייתה נלהבת וארוכה, אבל הביטוי שלה עצר הכל ברגע.

אנחנו צריכים לארוז. – אלינה התרחקה מעט, שפתיה נוצצות מנשיקותיו. – היום הוא יום חשוב.
לשה הנהן, אצבעותיו עדיין החליקו על ירכיה, ולא רצו להרפות.

אני אוהב אותך.
היא חייכה וקמה, נותנת לו להתפעל מגופה של אמו החורגת בפעם האחרונה, ואז היא תהיה אשתו

אני יודע. – קולה נשמע רך, אבל היה בו ביטחון בלתי מעורער. – והלילה, אני אראה לך מה זה אומר להיות באמת שלי.
היא הסתובבה והלכה שוב לשירותים, התכנסה לטקס הציור, והוא נשאר שוכב, שוכח שהוא פקפק במשהו, אלינה ידעה להסיח את דעתו במהירות.…
אחרי ארוחת הצהריים הם יצאו לטקס ציור הקיר. אולם משרד הרישום היה כמעט ריק. אין קרובי משפחה, אין חברים – רק הם, פקידת הקבלה וכמה עדים מקרב העובדים. לשה עמד בחליפה כהה, אצבעותיו חצו בעצבנות את קצה הז ‘ קט. הוא לא יכול היה לברוח מהמחשבה שאבא היה צריך להיות בסביבה איפשהו-הוא היה צריך לחייך, לחבק אותו, לברך אותו.
אבל במקום זאת-רק אלינה.
היא נראתה כמו דירות דיסקרטיות ללא רבב. שמלה לבנה פשוטה, מתאימה לדמות, ללא רעלה, ללא קישוטים מיותרים. רק שרשרת זהב דקה סביב צווארה וטבעת האירוסין שהיא כבר הסתובבה באצבעותיה, מחכה לרגע.

אתה עצבני? היא לחשה כשנגעה בידו.
לשה נרתע.

לא. פשוט.…

פשוט כלום. היום הוא היום שלנו.
אצבעותיה שזורות עם שלו, אוחזות בחוזקה, כמעט עד כאב.
הרשם החל לדבר מילים סטנדרטיות על אהבה ונאמנות, אך לשה בקושי נשמע. הוא הביט באלינה-שפתיה, מעט נרתעות, עיניה, בהן נשרף משהו טורף ובו בזמן …

אני מכריז עליך בעל ואישה.
הם התנשקו. קצר, רשמי. אבל כשאלינה התרחקה, המבט שלה אמר, אתה שלי. לנצח.
לאחר משרד הרישום הם יצאו לרחוב, שם זרחו דירות דיסקרטיות בהירות. לשה אפילו לא הספיק לנשום, כשחברתה של אלינה, קטיה, ברונטית גבוהה עם חיוך מעורר, ניגשה אליהם.

סוף סוף! – קטיה חיבקה את אלינה, ואז את לשה, עיניה זרחו בשמחה כנה. – אני כל כך שמחה בשבילך!
לשה חייך. קטיה הייתה היחידה שידעה על מערכת היחסים שלהם מההתחלה. היא הייתה לעתים קרובות בביתם עוד בחייו של אביה, ולאחר מותו היא הפכה לאדם נדיר שלא גינה, אלא רק תמך.
“תודה,” לשה לחצה קלות את ידה. – את היחידה…
“מי רואה כמה אתה מאושר,” קטיה סיימה בשבילו, מביטה באלינה. – וזה מה שחשוב.

אלינה הנהנה בשקט, אך עיניה התרככו לרגע

קטיה הכירה אותה טוב יותר מרבים-היא ראתה לא רק את החישוב הקר, אלא גם את הרוך המוזר, כמעט מביך, שאיתו אלינה הביטה בלשה כשחשבה שאף אחד לא רואה.
אבל אז מבטה של אלינה החליק איפשהו מאחורי גבה של לשה, ואצבעותיה אחזו קלות בידו.
הוא הסתובב.
דמיטרי.
הדוד עמד כמה צעדים משם, פניו היו בלתי חדירים.

לשה, אני צריך לדבר.
“קטיה,” אלינה פנתה לחברתה, ” קח את בעלי לבית הקפה שמעבר לרחוב. תן לו לטעום את העוגה שדיברתי עליה.

אבל…

לך.
קולה היה רך, אך נשמעה בו נחישות. קטיה הנהנה ולקחה את לשה בזרועה.
בוא נלך, לחשה. – תן להם לדבר.
לשה היסס, אבל אז הרשה להסיט את הדירות הנפרדות.
אלינה נשארה עם דמיטרי.
“מזל טוב,” אמר, קולו יבש.
“תודה,” היא ענתה בלי להוריד את עיניה.

אתה באמת חושב שזה הסוף?
זו התחלה. של חיינו.

חיים הבנויים על שקרים.
“על אהבה,” היא תיקנה.
דמיטרי לחץ את אגרופיו.

אני לא אפסיק.

תפסיק.
היא הניחה את ידה על בטנה.

אני בהריון. אתה באמת רוצה שלשה תחשוב שמישהו מאיים על הילד שלו?
דמיטרי קפא.

זה…

זו עובדה. אין ראיות ישירות. אף אחד לא יוכיח שאני מעורב במותו של סרגיי. כי אין כאלה.
הם הביטו זה בזה כמה שניות.
“הפעם, אני אחזור,” אמר דמיטרי לבסוף והסתובב והלך.
אנשיו עקבו אחרי אלינה במשך זמן רב, והוא ידע שהיא לא בוגדת בלשה, הילד הוא בדיוק שלו, אבל איך יגיב הבחור המאוהב בו הילד הוא לא ידע, אז ההחלטה הטובה ביותר עד כה הייתה לסגת ולחפש רמזים נוספים, אמיתיים שיכולים להפיג את אהבתו של לשה, ולנקום באלינה על מותו של אחיה
אלינה נאנחה ופנתה לבית הקפה, שם חיכו לה לשה וקטיה.
מזל טוב שוב, קטיה הרימה את כוס השמפניה שלה, מחייכת. אתם נראים נהדר ביחד.
לשה הושיט יד לכוסתו, אך אלינה משכה את ידו בעדינות.
“לך דירות דיסקרטיות,” אמרה בשקט. – אלכוהול אינו מועיל במצבך.
קטיה צחקה, ולשה הסמיקה, אך לא התווכחה.
מה רצה דמיטרי? “הוא שאל, דוחף את הסלט לאחור.
אלינה חייכה כשהביאה את מזלג הקינוח אל שפתיו.

מזל טוב.
היא לא הוסיפה דבר, פשוט התכופפה ונשקה את לשה, לאט, מול קטיה.
“אה, אה,” כיסתה החברה את עיניה בכף ידה, אך צחקה. – בסדר, בסדר, אני כבר עוזב!
אחרי ארוחת הצהריים הם הלכו לקולנוע. הסרט היה מטופש, אבל לשה צחק במקומות הנכונים, ואלינה לא הביטה במסך, אלא בפרופיל שלו, מואר על ידי הבהוב המקרן.
כשיצאו, כבר החשיך.
בוא נלך הביתה, אלינה אחזה בידו. יש הפתעה.
אצבעותיה סחטו מעט את כף ידו, ולשה חש בליטות אווז שעוברות על גבו.

מה?

אתה תראה.
היא חייכה את החיוך שגרם לו לנשום.
אתה אוהב הפתעות, נכון?
לשה לא ענה. הוא פשוט הרשה לעצמו להתנהג הביתה, למקום בו חיכה לו משהו שהיא הכינה במיוחד בשבילו.
אחרי 30 דקות הם כבר היו בבית, אלינה נכנסה ראשונה והלכה לחדר השינה, ואחריו היה לשה, והנה הוא רואה בידיה של אלינה קופסה, הייתה לו רק מחשבה אחת, ” איך, איך היא עושה הכל כל כך מהר?”ואז הוא שומע קול:

תתפשט.
אלינה עמדה ליד המיטה כשהיא אוחזת בקופסה שחורה וחיננית. קולה נשמע רגוע, אבל היה בו ביטחון פלדה. לשה פתח אט אט את חולצתו, הרגיש את האוויר הקריר נוגע בעור החשוף.

מהר.
הטון הנלהב שלה גרם לו להאיץ. המכנסיים נפלו על הרצפה, ואחריהם התחתונים. הוא עמד מולה עירום לחלוטין, מרגיש את הדם זורם אל פניו …
אלינה פתחה את הקופסה. בפנים היה רצועה-חום, עם עקומה קלה, העתק כמעט מדויק של איבר מינו שלו בגודל ובצורה.

שמת לב איך הגוף שלך מגיב כשאני נוגע בך שם? – היא גררה את אצבעה מכפתור הבטן שלו כלפי מטה, ועצרה ממש מעל איבר המין שכבר נפוח. – איך אתה מתכווץ סביב האצבעות שלי, איך אתה רועד…
לשה בלע. הזין שלו התעוות והוציא התרגשות שהוא ניסה לשווא להסתיר.
-היום ננסה משהו חדש.
היא שלפה רצועה, ולשה עיכבה את מבטה מבלי משים על פני השטח החלק שלו.

אתה … אתה באמת רוצה…

כן. – אלינה חייכה כשצפתה בזין שלו מתאמץ עוד יותר. – גם אתה.

מקלחת. – היא הצביעה לכיוון האמבטיה. – ולעשות חוקן. אני רוצה שתהיה נקי לחלוטין.
לשה הנהן והלך לשירותים, מרגיש את הלב פועם בחזה.
בלבו הוא מילא את פקודותיה, התכונן בקפידה. המים שטפו את עקבות הספק האחרונים, והשאירו רק התרגשות מוזרה וגוברת. כשיצא, העור הסמיק מהמים החמים, והזין עמד איתן, כאילו מגולף משיש.
אלינה כבר חיכתה לו. הרצועה ישבה על ירכיה כמו עור שני, והדגישה כל עיקול בגופה. היא החזיקה בקבוקון של חומר סיכה שקוף בידיה.

תתכופף.
הוא נשכב על גבו, מרגיש את הסדינים הקרירים נוגעים בעור. אלינה שפכה חומר סיכה על אצבעותיה, מריחה אותו ביסודיות.

תירגע.…
אצבעותיה נגעו בכניסה שלו, מעסות בעדינות תוך כדי בישול. לשה צבטה, חשה את גופה מתגלה מעצמו מתחת למגע שלה.

ילד טוב.…